מקור משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ה׳:ג׳
3 סִכְּכָהּ בָּאֳכָלִין פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. סוֹכֵי תְּאֵנִים וּבָהֶן תְּאֵנִים. פַּרְכִּילֵי עֲנָבִים וּבָהֶם עֲנָבִים. מִכְבָּדוֹת וּבָהֶם תְּמָרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. רוֹאִין אִם פְּסלֶת מְרֻבָּה עַל הָאֳכָלִין מְסַכְּכִין בָּהֶן וְאִם לָאו אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן. סִכֵּךְ בִּירָקוֹת שֶׁאִם יִבשׁוּ יִבּלוּ וְלֹא יִשָּׁאֵר בָּהֶן מַמָּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עַתָּה לַחִים הֲרֵי מְקוֹמָן נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא אֲוִיר וּכְאִלּוּ אֵינָם:
פירוש מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ה׳:ג׳
3 סככה באוכלין פסולה וכו'. שם דף י"ג: סוגיא וברייתא סוכי תאנים ובהן תאנים פרכילי ענבים ובהן ענבים קשים ובהן שבלים מכבדות ובהן תמרים אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה ואם לאו פסולה אחרים אומרים עד שיהיו קשין מרובין על האוכלין ועל הידות וקי"ל כת"ק:
4 סיכך בירקות שאם ייבשו וכו'. שם מימרא פוסלין משום אויר מ"ט כיון דכי יבשי פרכי ונפלי כמאן דליתנהו דמו. וירקות אלו אפילו אינן מקבלין טומאה שאין מיוחדין למאכל אדם הדין הזה הוא בהן: